בֶּן-חָלִיף חַבָּשִׁי אדום-(קֶי טַף)ቄይ ጤፍ

תיאור:

צמח חד שנתי ,גובהו 30-100 מטר. אורך העלים כ-15 ס"מ ורוחבם בין 2 ל-5 מ"מ. בעל נדנים המכוסים שערות לבנות בחלקם העליון. התפרחת דלילה ומבודרת. לטף זנים רבים הנבדלים בצבעי הגרגרים הקטנים - שחור,אדום ולבן. מוצא הצמח בצפון מזרח אפריקה.הצמח הוא גידול חקלאי חשוב אתיופיה,מהווה כשלילש מכלל מיני הדגנים,ומשמש למספוא, לנוי ולמאכל. הטף מהווה גידול חקלאי לא רק באתיופיה, אלא גם בצפון תימן ובדרומה. באיתיופיה גדלים 54 מיני בן-חליף, כאשר 14 מתוכם אנדמיים לאתיופיה. ביניהם המין טף, הגדל באתיופיה באדמה חולית, בגבהים של 2500 מטר. הטף בעל עמידות לתנאים קיצוניים כמו קר ויובש. עונות הזריעה שלו הם בין החודשים יולי לנובמבר, ובתקופה נוספת של גשמים בין מרץ ליוני.

שימושים על פי מקורות קדומים:

הטף גודל בעבר בתימן ונחשב בין מיני הדגן החשובים שלה. הוא נזכר לראשונה בשם 'טהף' בהקשר לתימן, במקורות ערבים במאה התשיעית. אבו חניפה אלדינורי ציין כי ה"אלטהף" הוא "חבה" (=מין גרעין של דגן) שהעלה שלה דומה לעלה הדח'ן: אדומה, דקה מאוד וארוכה. לדברי אבו חאתם, ה"אלטהף" הוא "חב" (גרגר). הוא מצוי בתימן ומבשלים אותו. אזכור נוסף לטף מובא בספר החקלאות שכתב הסולטאן התימני אלמאלך אלאפצ'ל אלעבאס בן עלי, בן המאה הארבע-עשרה. בספר זה נכתב כי ה"טהף" נזרע בדומה לצמח "דגנה קורקני"(דגוסה) וכי מזרעיו מכינים לחם

שימושים על פי  המסורת האתיופית:

הטף הינו אחד הדגנים החשובים ביותר בשימוש בקרב הקהילה האתיופית בארץ. שלושה זנים של טף נמכרים בשווקים בארץ. הזן הלבן- "נֵץ טַף" , הזן האדום- "קֶי טף", והזן המעורבב, כלומר זן אדום ולבן יחד, המכונה "סֶרְגֶנִיה". הטף נמכר בשווקים כקמח, בעיקר בחנויות אשר להן מחסן שבו ניתן להחזיק מכונת טחינה גדולה. יוצאי אתיופיה צורכים את הטף בהיקף נרחב. נמכרים שקים של טף במשקל 50 ק"ג או 25 ק"ג.

דגן הטף משמש להכנת האנג'רה, מאפה לח ושטוח, אוורירי וחמצמץ, המזכיר במראהו פנקייק או את הפיתה התימנית , לחוח. האנגרה בדרך כלל עשויה טף או תערובת של טך וקמח חיטה או דגנים אחרים. האנגרה נחשבת למאכל המחזק את הגוף. במקרים של כוויוות נהגו להניח את בצק האנגרה על המקום הכוויה. כמו כן האנגרה ידועה כטובה לחולי אולקוס ולריפוי שיעול.

השנים האחרונות נערכו כמה נסיונות לגידול טף בארץ ,אך למעשה הרוב המוחלט של הטף מיובא מאתיופיה. התעוררה שאלה הלכתית מהי הברכה שיש לברך על אינג'רה העשויה מדגן הטף, שכן בקרב יהודי אתיופיה לא היו מקבלים דיני ברכות כפי שמקובלים בפסיקה ההילכתית של חז"ל. תוצאות מחקר תורני שבחן סוגיה זו הביאו למסקנה שיש לברך "שהכל נהיה בדברו". מסקנה זו התקבלה, בין היתר, על יסוד השוואה לסדרת שאלות של חכמי תימן בהקשק למאכלים מדוחן ומדורה, ובמיוחד על פי המסורת ההלכתית של יהודי חבאן שגידלו את ה"טהף" בתימן והשתמשו בו להכנת מאפה.

מחקרים רבים הראו של"טף" ערך תזונתי גבוהה ביותר ביחס לדגנים אחרים, כמו חיטה או שעורה. על פי מחקרם של ליסקי וריספלד, לטף תכולה גבוהה יותר של ברזל וסידן וכן יש בו איזון טוב של חומצות אמינו , מלבד הליזין הנמצא בכל הדגנים. ממחקר השוואתי שנארך על 100 גרם של מיני דגנים וקטניות שונות , עלה כי ישנם 59 מ"ג ברזל ו-140מ"ג סידן בטף ,לעומת 12.9 מ"ג ברזל ו-52 מ"ג סידן בחיטה. עוד עולה כי זן הטף האדום המכונה קֶי טף מכיל יותר ברזל וסידן מהטף הלבן.

שימושים על פי חברות מסורתיות:

צמח הטף גדל עד היום בתימן, אך הוא משמש שם בעיקר למספוא. כאמור בעבר נהגו יהודי חבאן שבדרום תימן להשתמש בזרעים להכנת קמח למאכל. כיום יש מהמבוגרים בעדה שרוכשים את הטף בחנויות התבלינים של יוצאי אתיופיה.