ריחן זן אתיופי- (זֶקַקְבֵה)ዝቃቅቬ

תיאור:

באתיופיה גדלים מגוון מינים וזנים של צמח הריחן (Ocimum).

הספרות מציינת שלושה עשר זנים המשמשים כצמחי תלבין ומרפא. על פי החוקרים, הצמח ריחן הבזיליקום מכונה באמהרית "בסווילייה". הזן האתיופי שבשימוש קהילת אתיופיה אינו זהה לזן ריחן הבזיליקום הנפוץ בשימושו כתבלין בישראל, ועל כן יכונה כאן בשם ריחן זן אתיופי.

זהו צמח רב שנתי המגיע 60 ס"מ. פרחיו קטנים בצבע ארגמן,ערוכים במכבד, בעלי ריח ארומאטי חזק. העלים שעירים במקצת דמויי ביצה. זן הריחן האתיופי הינו צמח אנדמי לאתיופיה.

שימושים על פי מקורות קדומים:

תיאורי הריחן שבמקורות השונים מתייחסים לריחן הבזיליקום, המוכר כצמח בושם ותלבין. דיוסקורידס מציין שמוש במין ריחן כתרופה לשיפור הראייה ולטיפול בדיכאון. הוא מוסיף כי האפריקאים משתמשים בצמח, כיוון כהם מאמינים כי מי שאוכל אותו ונעקץ על ידי עקרב אינו חש בכאב. בימי הביניים שמש ה"ריחאן" כמרכיב בתרופות שונות לעיניים וכמשחה לטיפול בדלקת פרקים. תמצית מהצמח שימשה לטיפול לעצירת שטפי דם מהאף, והזרעים- לפתיחת סתימות בדרכי השתן ולטיפול בעקיצות ערבים.

שימושים על פי תרבות אתיופיה:

צמח הריחן האתיופי מכונה "זקקבה" או "ססג" בקרב יוצאי אתיופיה. הכינוי הנוסף, "בסובלה", מצוי בשימוש בעיקר באדיס אבבה ובאזורים במרכז אתיופיה. הצמח נחשב אחד מהתבלינים המובהקים שבשימוש הקהילה. בשל ריחו המתקתק משמש צמח הזקקבה בעיקר כתבלין להוספת ריח וטעם למאכלים כמו "צאו", דאבו ו"קבה"(חמאה). העלים משמשים לרפואה.

שימושים על פי חברות מסורתיות:

צמח הריחן הבזיליקום משמש בקרב קהילות שונות כסממן תבלין מרפא. בקרב יהודי פרס משמשים הזרעים לטיפול בסחרחורת, בדפיקות לב חזקות, באלרגיות, בפריחות, בבהלות פתע, בחרדות ובדיכאונות. יהודי תימן משתמשים בריחן  כצמח בושם ונוי ולאירועים ושמחות. בנוסף נחשב הצמח כיעיל לכאבי בטן, לריפוי דרכי השתן להורדת חום ולרענון הגוף. ה"ריחאן" משמש גם כמרכיב בתרופה לחיזוק השיניים ולריפוי מחלות עור שונות. בקרב הבדווים משמש הצמח כמרכיב בתרופה לעקרות. בצפון אפריקה משמש הצמח לריפוי קדחת, שיעול ,שלשול, כאבי בטן ומחלות עיניים. העלים יעילים לריפוי מחלות עור, זיהומים ודלקות. בנוסף תמצית מהזרעים משמשת לריפוי מחלת זיבה,דיזטריה, טחורים ועצירות.