שורו - (שורו מתובל) ሽሮ

תיאור:

ניתן לבשל את שירו ​​ולהוסיף לאינגרה ולאכול בכף; יש גרסה נקראת shiro fit-fit . שירו הוא אוכל טבעוני , אך ישנן וריאציות לא טבעוניות המשתמשות בקיבה ניטר (חמאה מתובלת ומובהרת ) או בשר (ובמקרה זה זה נקרא bozena shiro ).

שְׁרוֹ הוא חלק חיוני בהמטבח אתיופי . זו מנה אהובה באירועים מיוחדים, כולל תום ( לנט ), רמדאן ועונות צום אחרות.

צמח חד שנתי בגובה 0.2- 1 מטר. בעל עלים מנוצים נגדיים. הפרחים לבנים או אדמדמים. הפרי- תרמיל המכיל זרעים בגוונים שונים: לבנים, צהובים, חומים או שחורים. הם חלקים או מקומטים ושונים בגודלם וטיבם, בהתאם לזן. מוצא החמצה התרבותית הוא כנראה במזרח התיכון, ושרידיה נמצאו באתרים רבים מתקופות קדומות. זרע החמצה מהזן האיתיופי הינו קטן ביחס לזרע החמצה התרבותית המוכר . הזרע בעל גוון חום כהה וקמטים. החמצה הינה הגידול השני בחשיבותו מבין הקיטניות באיתיופיה. זריעתו נעשת בין החודשים ספטמבר לאוקטובר בעונות גשומות, ואילו הקציר נעשה בחודשים ינואר ופבואר. החמצה הינה גידול עתיק באיתיופיה. ממצאים ארכיאולוגים מלמדים על הימצאות זרעים במערה ב"לליבלה" שבצפון "אתיופיה" המתוארכים למאה ה-5 לספירה.

שימושים על פי מקורות קדומים:

ישנם מזהים את ה"חמיץ" המוזכר בתנכ"ך (ישעיה ל,כד) עם צמח החמצה. בתקופת המשנה והתלמוד כונתה החמצה בשם אפון, וגרעיניה שמשו כמאכל אדם וכמספוא לבהמות. נראה שמקור השם אפון-אפונים הואל על שם הבליטה שבזרע , שצורתה כעין אף. בתקופה הרומית שמשה החמצה למאכל ולרפואה. דיוסקורידס מציין שהחמצה טובה לקיבה משמשת כחומר משתן ולהגברת החלב, אך עלולה לגרום להפלה. כן היא משמשת לריפוי מחלות עור וכתחבושת לדלקות. מציין דיוסקורידס כי הוא משמש כסם משתן. בימי הביניים הייתה החמצה בין גידולי החקלאות בארץ ישראל וסוריה. היא נמנתה עם גידולי החורף. הרופא והמקובל ר' חיים  ויטאל(1620-1543) מציין שהחמצה שמשה לריפוי כאב ראש.

שימושים על פי התרבות האתיופית:

הקרב הקהילה האתיופית מכונה החמצה "שְׁמְבְּרַה". כמעט בכל השווקים האתיופים ניתן למצוא את החומוס האתיופי, השונה בצבע ובגודל (כהה וקטן יותר) מ"החומוס הישראלי". לרוב ניתן למצוא למכירה בשווקים גם את ה"חומוס הישראלי". שְׁמְבְּרַה נמכרת כזרעים או כאבקת ה"שְׁרוֹ", שהיא תערובת תבלינים על בסיס חומוס או אפונה, אך לרוב על בסיס החומוס. ה"שְׁמְבְּרַה" משמשת בעיקר לתבשילים שונים כמו ה"וואט", או כחטיפים כמו ה"נפרו", מתאבן חם של קטניות שונות המבושלות במים חמים, או כ"קולו", חטיף קלוי על מחבת. שורש צמח החמצה משמש תרופה לבעיות פוריות בקרב נשים.

באתיופיה לא נהגו יהודים, נוצרים ומוסלמים לאכול יחד מאכלים שונים ,בגלל בעיות כשרות. אולם מטבל ה"שְׁרוֹ" נחשב לאחד המאכלים היחידים המשותפים לשלוש הדתות, אשר היו אוכלים אותו יחדיו. לעומת זאת,יהודי שהיה אוכל בטעות מאכל של גוי, היה צריך לאכול למשך שבוע את גרגירי החומוס. הדבר נעשה כחלק מתהליך הטהרה בכדי לנקות את מערכת העיכול.

שימושים עלפי חברות ומסורות:

החמצה, או בשמה העממי חומוס, נחשבת לאחת הקטניות המשמשות למאכל והיא ידועה כבעלת סגולות רפואיות. על פי יהודי פרס שתיית מרתח מזרעי החמצה יעילה נגד צרידות במיתרי הקול. בעירק ותימן הזרעים משמשים לריפוי פצעים, כאבי אוזניים וגב, להסדרת העיכול, להגברת השתן ,לאבנים בכליות, ובתימן גם בנפיחויות לצרעת, גרדת ואבעבועות. בהודו נחשבים הזרעים כקשים לעיכל, כמעוררי תאווה, כמכייחים ויעילים לריפוי צרעת, ברונכיט, דלקות ומחלות עור.